החלטה בתיק סע"ש 44747-06-13

1.      לפניי בקשת המבקשים (הנתבעים) לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי וכן בגין היעדר יריבות כנגד הנתבעים 2 ו-3 (להלן: הבקשה).

הרקע לבקשה

2.      המנוח, מר ציון דוידוב ז"ל, היה אביהם של המבקשים 2 ו-3 ובן זוגה של המשיבה.

3.      ביום 20.6.2013 הגישה המשיבה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות שונות בגין תקופת עבודתו של המנוח וסיומה.לטענת המשיבה עבד המנוח בחנות בבעלות המבקשת 1 עד ליום 12.5.2006 שבו חש בכאבים חזקים. לטענתה ממועד זה אושפז המנוח בבית חולים בלינסון ואושפז עד לפטירתו ביום 21.6.2006. נטען כי מועד פטירת המנוח הוא מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

4.      מנגד טענו המבקשים כי המנוח התפטר מעבודתו ביום 30.4.2006 וכי לאחר מועד זה לא התייצב לעבודה. עוד נטען כי המשיבה אינה זכאית לרכיבי התביעה שנתבעו.

הכרעה

5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

6.      לעניין טענת ההתיישנות: מדובר בטענה הטעונה הוכחה ולכן אין מקום להיעתר לה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואסביר.

הצדדים נחלקו בשאלה מהו מועד סיום עבודתו של המנוח. אם תתקבל הטענה לפיה סיים המנוח את עבודתו ביום 30.4.2006, הרי שאין מחלוקת כי התביעה הוגשה לאחר יותר משבע שנים ולכן התיישנה.

מנגד, אם תתקבל טענת המשיבה לפי יחסי העבודה הסתיימו עם פטירתו של המנוח ביום 21.6.2006, הרי שהתביעה הוגשה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות. שכן בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 "תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחודש האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע..." (ההדגשה הוספה - ק.כ). כלומר, משהמנוח נפטר ביום 21.6.2006, הרי שהמועד האחרון להגשת התביעה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות היה ביום 21.6.2013 ולא ביום 20.6.2013.

כמו כן, מכיוון שיום 21.6.2013 היה יום שישי, הרי שהמועד האחרון להגשת כתב התביעה היה ביום 23.6.2013 (יום א') . 

בנסיבות אלה, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות להידחות.

7.      לעניין טענת השיהוי: אף טענה זו דינה להידחות, ואבאר.

הלכה היא כי טענת שיהוי תתקבל בנסיבות בהן ניתן ללמוד מהתנהגות התובע כי ויתר או מחל על זכותו, בנסיבות בהן שינה הנתבע או צד ג' את מצבו לרעה בשל השיהוי או בנסיבות בהן נעשה השיהוי בחוסר תום לב. היינו מדובר במקרים בהם לא פרק הזמן שחלף עד להגשת התביעה הוא המצדיק את דחייתה אלא 'דבר-מה נוסף'. עוד נקבע כי הנטל להצביע על קיומן של נסיבות המצדיקות את קבלת טענת השיהוי מוטל על הטוען אותה, קרי - במקרה זה על המבקשים.

במקרה זה, פרט לטענה סתמית בנוגע לשיהוי בהגשת התביעה לא הראו המבקשים קיומן של נסיבות המצדיקות את קבלת הטענה. לא מצאתי ראיה לכך שהמשיבה ויתרה או מחלה על זכותה במהלך השנים או לכך שהמבקשים שינו לרעה את מצבם בשל פרק הזמן שחלף עד למועד הגשת התביעה. בנוסף גם לא מצאתי כי המועד בו הוגשה התביעה מצביע על התנהלות בחוסר תום לב של המשיבה.

אי לכך, דין טענת המבקשת לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי - להידחות.

8.      לעניין טענת היעדר היריבות: דין הטענה להתקבל.

אין מחלוקת כי המנוח עבד בחנות הנמצאת בבעלות המבקשת 1 וכי המבקשים 2 ו-3 הם בעלי המניות של המבקשת 1. המשיבה לא הצביעה על עילת תביעה אישית נגד המבקשים 2 ו-3 פרט לטענה הסתמית לפיה חלה עליהם אחריות אישית לתשלום זכויות עובדי המבקשת 1 ואכיפת חוקי העבודה. בכתב התביעה לא קיימת תשתית עובדתית להרמת מסך ההתאגדות או כל עילה אחרת לייחוס חובות המבקשת 1 למבקשים 2 ו-3.

עוד אציין כי טענות המשיבה בנוגע למעשיהם של המבקשים 2 ו-3 לאחר סיום יחסי העבודה עם המנוח אינן רלוונטיות לצורך עילת "הרמת מסך".